ביוגרפיה

יעקב (יענקל'ה) אגמון היה עיתונאי, שדרן רדיו, מפיק, יזם פורץ דרך, ומנהל מוסדות תרבות.

מהדמויות המשפיעות ביותר על חיי התיאטרון, והתרבות בישראל.

יעקב (יענקל'ה) אגמון נולד ב – 6 במרץ, 1929 בעיירה סוקולוב פודלסק שבפולין, 6 שבועות לאחר מות אביו, יעקב טיקולסקי.

צוואתו של האב היתה שיעלו לארץ ישראל.

ואכן, בשנת 1933, כשהוא בן 4, עלה לארץ ישראל עם אמו ואחיו.
(אחותו שושנה נשארה לסיים את בית הספר ועלתה מאוחר יותר לישראל והצטרפה אליהם.)

גדל בתל אביב, למד בבית חינוך לילדי עובדים ובתיכון חדש ושימש כמדריך בתנועת הנוער של "השומר הצעיר".

כבר בתנועה התגלה כשרונו הנדיר בהפקה ובארגון של אירועים, עצרות, כנסים, ומצעדים שאותם גם יזם.

בימי מלחמת העצמאות שירת במטה הפלמ"ח בתל אביב בתפקידים שונים.

עם סיום המלחמה, הצטרף לחבריו מ"השומר הצעיר" ויחד הקימו את קיבוץ הראל, שגם בו הפיק אירועים גדולים במסגרת התנועה הקיבוצית. אגמון התבלט בקיבוץ כמנהיג, דבר שלא מצא חן בעיני הנהגת "השומר הצעיר" בשל עמדותיו השמאליות וקרבתו למשה סנה, אשר פרש מהתנועה והצטרף למפלגה הקומוניסטית. התנועה התנכלה לאגמון ולחבריו עד שבסופו של דבר עזבו אגמון וחבריו את הקיבוץ, שהתפרק בהמשך.

בין השנים 1956 – 1958 כיהן כמנהל מחלקת הנוער של המגבית היהודית המאוחדת, וכן שימש כתב ומזכיר מערכת השבועון "רימון".

ב – 1958 נבחר לארגן את חגיגות העשור למדינת ישראל, שתחת הנהגתו היו חדשניות, ופורצות דרך.

בחגיגות אלה הוקמו לראשונה בכל ישוב ברחבי הארץ במות בידור של יום העצמאות, לצד מופעים של זיקוקין די – נור שהובאו לראשונה לארץ, והפכו מאז למסורת אהובה, וכן התקיים חידון התנ"ך העולמי הראשון.ביום העצמאות הזה.

באותה שנה, התמנה אגמון בן ה – 29 למנכ"ל התיאטרון "הקאמרי" והוביל את מעבר התיאטרון לאולם החדש ברחוב נחמני בתל אביב.

בתקופתו הועלתה ההצגה "מרי סטיוארט" שעוררה התרגשות בגלל טקסט שרמז על פרשת לבון, שהתחוללה באותם ימים.

הצגות נוספות שעלו בתקופתו: "בית הבובות", "כנרת,כנרת" – מחזהו הראשון של נתן אלתרמן, "מריוס","הלילה השנים עשר" ועוד.

ב – 1960 ארגן וניהל את חגיגות ה – 12 למדינה.

בשנת 1962 נסע אגמון לארצות הברית, שם למד וכיהן במשך שנתיים כיועץ לקרן התרבות אמריקה – ישראל בניו יורק.

עם שובו לארץ, ב – 1964, הקים תיאטרון רפרטוארי עצמאי בשם "בימות", שהעשיר את התרבות הישראלית ביצירות אלמותיות ובלתי נשכחות כמו "המגילה" – הצגה ביידיש המבוססת על מיטב חומריו של איציק מאנגר. באותם ימים נאסרו בישראל הצגות שאינן בעברית, אך אגמון התעקש שהיצירה תוצג דווקא בשפתה המקורית – יידיש, מתוך נאמנות עמוקה למצלול, לרוח וליופי של הטקסט המקורי. התעקשות זו הובילה לכך שבכל ערב הגיעה המשטרה לתיאטרון כדי לקנוס את אגמון ואת "בימות" על הפרת החוק, ההצגה, שבוימה בידי שמואל בונים ובכיכובה של משפחת בורשטיין, הפכה להיט אדיר שסחף לא רק את קהל דוברי היידיש אלא גם רבים שהשפה הייתה זרה להם, "איש חסיד היה" – ערב של מעשיות וניגונים חסידיים בלבוש חדש וצעיר, "בוסתן ספרדי" – מחזה מוזיקלי מאת יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, מחזה ששאב אליו המוני צופים שלראשונה פקדן את התיאטרון והתרפקו של הבית, המסורת הספרדית ותרבות הלדינו הירושלמית, ערב משירי ז'אק ברל שביים הבמאי הישראלי מוני יכין שהעלה את המחזה בהצלחה גדולה בניו יורק ואגמון הביא לביים בארץ וערב שירי נעמי שמר,

"הכלה וצייד הפרפרים" של נסים אלוני – מחזה שנכתב במיוחד בהזמנת אגמון ליוסי בנאי וגילה אלמגור, מופע הבכורה של חוה אלברשטיין, בבימויו של צדי צרפתי, נולד מחלום שצרפתי שיתף עם אגמון: להעלות את אלברשטיין על במות גדולות במופע קונצרטנטי, כזה שיתאים למעמדה כזמרת מן השורה הראשונה ולא להסתפק עוד בהופעות אינטימיות עם גיטרה באולמות קטנים. אגמון הרים את הכפפה והפך את חלומם של צרפתי ואלברשטיין למציאות: מופע נדיר ביופיו וברמתו, שבו טובי הכותבים והמתרגמים העניקו טקסטים נפלאים שהעשירו את החוויה המוזיקלית.. ולראשונה בישראל העלה מופע שכולו שירי ז'ורז' ברסנס בביצועו של יוסי בנאי ונכסי צאן ברזל אחרים.

תיאטרון "בימות" העלה בישראל לראשונה את המחזה פורץ הדרך "הנערים בחבורה" מאת מארט קראולי – יצירה שהביאה אל קדמת הבמה את נושא ההומוסקסואליות ופתחה לראשונה דיון ציבורי סביב סוגיות להט"ב בארץ. אגמון הזמין לביים את המחזה את אותו במאי שביים אותו בהצלחה גדולה בניו־יורק, ולתפקידים המרכזיים ליהק שחקנים מן השורה הראשונה. יחד יצרו הפקה חדשנית, אמיצה ומכוננת בנוף התיאטרון הישראלי.

עוד ניהל אגמון את האנסמבל הקאמרי ואת מקהלת "רינת" מיסודו של גארי ברתיני, והפיק אינספור מופעים במסגרות פרטיות וציבוריות.

בשנת 1968 נענה להצעתו של מפקד גלי צה"ל דאז יצחק לבני, לקבל על עצמו תוכנית ראיונות אישית.

במסגרת התוכנית, התראיינו למעלה מ – 1,300 מרואיינים מתחומים מגוונים בחברה הישראלית.

בשנת 1969 הפיק את הסרט "מצור" שנוצר בעקבות רעיון של גילה אלמגור וביים הבמאי האיטלקי ז'ילברטו טופאנו, שייצג את ישראל בפסטיבל קאן וגרף פרסים רבים בפסטיבלים ברחבי העולם.

בשנת 1978 הקים את תיאטרון "בית ליסין" וניהל אותו במשך שמונה שנים, וכן יזם את הקמת רשת מופ"ת ואירועים חינוכיים כמו יום תיאטרון ארוך לתלמידי תיכון.

בשנת 1988 ניהל אגמון את חגיגות ה – 40 למדינת ישראל.

ב- 1989 הקים את "בימות 2000", חברת הפקות פרטית, במסגרתה העלה בין היתר את פסטיבל הצגות היחיד – "תיאטרונטו".

בשנת 1990 יזם וניהל אגמון את פסטיבל הצגות היחיד "תיאטרונטו" – פסטיבל ישראלי ולפרקים גם בינלאומי, והפך עם השנים למסורת שנתית. הפסטיבל מתקיים מדי שנה בחול המועד פסח ביפו העתיקה ובעכו העתיקה, וממשיך לפעול עד היום בניהולה של רעייתו של אגמון, גילה אלמגור-אגמון.

בין השנים 1991 – 1995 שימש כמנכ"ל פסטיבל עכו.

בשנת 1994 יצא לאור הספר "שאלות אישיות" בהוצאת משרד הבטחון ובו מבחר ראיונות מתוך התוכנית בגלי צה"ל.

בשנת 1995 הפיק ביחד עם איתן אבן וגילה אלמגור את הסרט "עץ הדומים תפוס",שייצג את ישראל בפסטיבל קאן.

בין השנים 1995 – 2005 מונה למנכ"ל ומנהל אומנותי של התיאטרון הלאומי "הבימה", מנע את סגירתו והצעיד אותו להצלחות גדולות ובהן חידוש של "בוסתן ספרדי" מאת נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון, ששבר שיאים ועלה מאז (ועד היום) כשלושת אלפים פעם, המחזמר "מרי לו" על פי שיריהם של מירית שם אור וצביקה פיק ועוד הצלחות רבות ובין השאר הקים את קבוצת הצעירים של "הבימה", בניהולו האמנותי של הבמאי אילן רונן שמעשיר את השחקנים צעירים במיטב המורים שהביא מן הארץ ומהעולם.

בשנת 2005 פרש מ"הבימה" ושב לעבוד כמפיק עצמאי בחברה שהקים – בימות 2000.

בשנת 2007 זכה בפרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים.

בשנת 2010 מונה למנכ"ל התיאטרון הערבי – עברי ביפו.

בשנת 2020 יצאה לאור הביוגרפיה של יעקב אגמון – "רציניקן" מאת ירון פריד, בהוצאת רימונים.

בשנת 2021 יזמה מנכ"לית תיאטרון קרית מוצקין, דפנה צורי, את הסבת אולם התיאטרון על שמו של יעקב אגמון.

בשנת 2022 יזם פסטיבל עכו לתיאטרון אחר את הסבת אולם התיאטרון על שמו של יעקב אגמון והענקת פרס מפעל חיים, לזכרו – פרס אגמון למצוינות בתיאטרון.

החל משנת 2022 קרן יהושוע רבינוביץ' מעניקה מדי שנה פרס על שם יעקב אגמון להצגה המצטיינת בתיאטרון הלאומי "הבימה".

בשנת 2024 יצא הספר – "שאלות אישיות ראיונות נבחרים" – בהוצאת משרד הבטחון/מודן הוצאה לאור.

תקצר היריעה מלהכיל את כל תפקידיו ומפעלותיו במהלך השנים והדורות, ורק נציין בין היתר כי הפיק וניהל אירועים כמו חג הכלייזמרים בצפת וחג היין בראשון לציון, שימש כמנכ"ל פסטיבל עכו לתיאטרון אחר (וזכה בתואר יקיר עכו), זכה בתואר יקיר העיר קרית שמונה ושימש כמרצה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה הפתוחה.

אגמון היה גם שדרן רדיו מצליח ובלתי נשכח, עם תכנית אישית ב"קול השלום" של חברו אייבי נתן, הלהיט "בירה ומצב רוח" ברשת ב' (וגם בטלוויזיה), מנחה התוכנית "עלי כותרת" בערוץ הראשון ומעל הכל, "שאלות אישיות", מפעל חיים נוסף של ראיונות עומק עם דמויות מפתח בחברה הישראלית, כולל מנהיגים, מצביאים, יוצרים וחתני וכלות פרס נובל, ששודרה ברצף בגלי צה"ל מ – 1968 ועד מותו ב – 2020 וכמעט שברה שיא גינס עולמי.

התוכנית המיתולוגית, שבה נקבע מעמדו של אגמון כבכיר המראיינים בישראל, הניבה עד כה שני ספרים, בהוצאת משרד הביטחון, ובהם מבחר מהראיונות.

את הספר השני, שראה אור ב – 2024, ערכה בתו, הגר אגמון, מנישואיו לשחקנית כלת פרס ישראל, גילה אלמגור – אגמון.

אגמון זכה לראיין את דוד בן גוריון ב"קול ישראל".

לאגמון בן נוסף, עידן, מנישואים קודמים.

יעקב אגמון נפטר ב – 16 בדצמבר 2020 בגיל 91 ונטמן בבית העלמין בקיבוץ שפיים.

חזרה לראש העמוד >>