תיאטרון בית לסין נוסד בשנת 1980 כמועדון התיאטרון של ההסתדרות הכללית באולם הקטן שברחוב ויצמן. באולם פעל "מועדון בית לסין" ונערכו בו הופעות והצגות. מ-1980 החל לפעול כתיאטרון רפרטוארי ביוזמת יעקב אגמון. לאחר שהמבנה שופץ והותאם להפקות תיאטרון, ובכך החליף את תיאטרון האהל, התיאטרון הקודם של ההסתדרות שנסגר ב-1969.
אגמון ניהל ניהל את תיאטרון בית לסין במשך שמונה שנים. בין ההצגות שהועלו בתקופתו:
"אחרון הפועלים", "ילדי הכרך", "טנזי", "קשר אייר" ו"בין הצלצולים – מחזמר עליז שעלילתו מתרחשת בין כתלי כיתה אחת בבית ספר בישראל.
אגמון הוביל מהלכים חדשניים בניהולו, ויזם מסגרות יצירתיות כמו "יום תיאטרון ארוך" – יום חווייתי שבו תלמידים הגיעו לתיאטרון כבר בשעות הבוקר, ולקחו חלק במערך לימוד רב-תחומי של אמנויות הבמה. במהלך היום נפגשו עם במאים, שחקנים ותפאורנים, העמיקו בהיבטים שונים של יצירה תיאטרונית, ובסופו צפו בהצגה, כולל שיחה מעשירה עם יוצריה.
בקומה העליונה של התיאטרון הקים אגמון את "המרתף העליון" – מועדון אינטימי שמשך אליו אמנים, מבצעים ונגני ג'אז. המקום הפך לבית של יוצרים שהגיעו אליו אחרי סיום ההצגות, חלקם כדי להופיע וחלקם פשוט כדי לצפות ולהיפגש עם קולגות. לא עבר זמן רב עד שהשמועה יצאה החוצה: הקהל הרחב שנחשף למועדון המיוחד נכבש בייחודיות שלו ובאווירה החמה והבלתי-אמצעית ששררה בו.
